אלפי ילדים בישראל לוקים באפילפסיה, כרבע מהם עמידים לטיפול התרופתי הקיים. לחולים האלה יש עכשיו תקווה חדשה: לאחרונה החלו בארץ להשתיל קוצב תת עורי, שבאמצעות שליחת גירוי חשמלי למוח מפסיק את ההתקפים. הילד אף יכול למנוע פרכוסים באמצעות הפעלה עצמאית של הקוצב

 

מאז גיל 8 סבלה א' (השם המלא שמור במערכת) מהתקפי אפילפסיה. ההתקפים החלו בבהייה, המשיכו בבהלה, ובהמשך הופיעו פרכוסים, ובעקבותיהם 'ניתוקים' ונפילות שגרמו לה חבלות ופגיעות. א' הופנתה לנוירולוגים, ואלה ניסו כל תרופה אפשרית נוגדת פרכוסים. חלק מהתרופות החמירו את הפרכוסים, אחרות הגבירו את תדירות ה'ניתוקים' וגרמו לילדה היפראקטיביות, ישנוניות ועלייה במשקל.

 

בעקבות ההתקפים אושפזה א' בבית החולים שוב ושוב. כאשר לאחר שינויים תקופתיים חוזרים והערכה הוצע להוריה של א' טיפול באמצעות השתלת קוצב. חודשיים אחרי הניתוח מדווחים ההורים על ירידה דרמטית בשכיחות הפרכוסים. "הילדה ערנית יותר, מתקשרת ורגועה", מספרת אמה. "אנחנו מגיעים למעקב כל שבועיים ומאוד אופטימיים. מבחינתנו, הטיפול הצליח בגדול".

 

העצב מווסת את הפרכוס

כאחוז מכלל אוכלוסיית הילדים בעולם לוקים באפילפסיה. אצל רבע מהם הטיפול התרופתי לא יביא להפסקת ההתקפים. הפרכוסים, האשפוזים הממושכים והשינויים התרופתיים התכופים מהווים מעמסה כבדה על המשפחות ועל המערכת הרפואית. הלוקים באפילפסיה שאינה מאוזנת תרופתית נמצאים גם ברמת סיכון גבוהה למוות פתאומי. בנוסף, הם חשופים יותר לחבלות בדרגות שונות (בשל הנפילות שמהן הם סובלים) ולתופעות לוואי קשות של התרופות.

 "הלוקים במחלה עוברים פרכוסים בין פעם אחת לעשרות פעמים ביום", אומר ד"ר שי מנשקו, נוירולוג מבית החולים תל- השומר . "התרופות האנטי אפילפטיות גורמות לטשטוש, לדיכוי יכולת החשיבה ולפגיעה בתפקודי הכבד ומוח העצם. כשהחולה מקבל שילוב של תרופות הוא עשוי לסבול גם מפגיעה עורית קשה". פרכוסים ממושכים, מסביר ד"ר מנשקו, עלולים לגרום גם לפגיעה בלתי הפיכה ברקמת המוח: "הפרכוסים מפחיתים את אספקת הדם למוח, שדווקא בעת ההתקף זקוק ליותר חמצן שעובר בדם. השילוב הזה מחמיר את הפגיעה המוחית, וכשהיא מתרחשת - היא לרוב בלתי הפיכה...

לקריאה מורחבת